תולעת הפארק אובחנה לראשונה בפארק הלאומי ברמת גן, לכן, ניתן לה השם "תולעת הפארק". מדובר בנגיף שמופץ על ידי תולעת הפארק (חיפושית זבל) ומקום הימצאה הוא בדשא, באדמה ובצואה של כלבים. דרכי ההידבקות הן על ידי אכילת דשא, ליקוק דשא, אכילת צואה של כלבים אחרים ובדרך זו הכלב מחדיר לגופו את תולעת הפארק הנושאת את הנגיף שמשתחרר בגופו של הכלב ומשם הוא נודד אל הווסת וגורם לבעיות נשימה, דימום בכלי הדם, שיעול, הקאות, קושי בבליעה וכתוצאה מכך מוות.
דרכי מניעה מהדבקות בתולעת הפארק
חשוב מאוד למנוע מהכלב לאכול מהקרקע צואת כלבים, דשא בפארקים ואם אין יכולת למנוע מהכלב לאכול מהקרקע, רצוי שיסתובב במקומות סטריליים כגון מדרכות, אספלט ופחות בפארקים הנגועים בהמון צואת כלבים ודשא נגוע, יחד עם זאת מומלץ לחסן את הכלב בחיסון נגד תולעת הפארקים, דבר שימנע את ההדבקות כאשר כלבינו יבלה בפארק ששם הסיכוי גבוה להדבקות.